קונג פו טיפולי – נוער בסיכון, ילדי פנימיות, חבורות רחוב:

נתונים סטטיסטיים על בני הנוער בישראל:
* גיל הקטינות במדינת ישראל הוא 18 שנה.
* גיל האחריות הפלילית במדינת ישראל הוא 12 שנה.
* נכון לשנת 2006 בני הנוער במדינת ישראל היוו כ- 34% מכלל האוכלוסייה
   ומספרם עמד על כ- 2,540,000.
* 820,000 ילדים ובני נוער חיים מתחת לקו העוני.
* 381,000 ילדים ובני נוער בסיכון.
* 134,000 ילדים ובני נוער בסיכון גבוה ומיידי.
* רק 67,000 ילדים ובני נוער זוכים לטיפול משרדי הרווחה.
                                                 
                                                                          (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בתוך בן-ברוך,2006).
    
     גיל ההתבגרות הוא שלב מכריע בעיצוב הזהות האישית וההשתלבות החברתית של המתבגר.
הוא מאופיין כנקודת מפנה הן מבחינה חיצונית: שינויים פיזיים, מיניים, פסיכולוגיים וקוגנטיביים והן מבחינת מערכת הציפיות והדרישות החדשות אשר מציבה החברה והסביבה כלפי המתבגר (בן -ברוך,2006).
עבירה על החוק בגיל זה היא לעיתים ביטוי לקשיים של המתבגר לפתח זהות אישית ולהתאים את עצמו לציפיות החברתיות.
הגישה המקובלת כיום בספרות המקצועית לעבריינות וסטייה חברתית של בני נוער מדגישה את העקרון שעל החברה לקבל עליה לא רק את האחריות לחינוך, להקניית הערכים ולהשתתת נורמות התנהגות במסגרות ממוסדות, אלא גם את האחריות לכשלונם של בני נוער שלא הפנימו את הערכים והנורמות המקובלות.
אוכלוסיית בני הנוער במצוקה בישראל נחלקת לקבוצות בדרגות סיכון שונות ובהן קשיי תפקוד והשתלבות במסגרות שהחברה יצרה עבור בני גילם, בעיקר במסגרות חינוך רישמיות. קשיי השתלבות אלה עלולים להוביל להתדרדרות לעבריינות (דו"ח מבקר המדינה 51ב', 2000).
  

להב (2000), מדבר על כך שאוכלוסיית הסיכון נחלקת לשלוש הקבוצות:
1. ילדים ונוער הנמצאים בסכנה ישירה ומיידית – אלו הם קורבנות התעללות והזנחה, בני נוער עם בעיות התנהגות, נוער עבריין, נוער משתמש בסמים וקורבנות אלימות במשפחה.
2. ילדים ונוער החיים בסביבה מסכנת ונמצאים בסכנה עקיפה – אלו ילדים ובני נוער שעדים לאלימות בין הוריהם, להתמכרות, לעבריינות, ילדים החיים בעוני וכאלו החיים בקהילות מסכנות.
 3. ילדים ונוער החיים בנסיבות העלולות ליצור סיכון – אלו ילדים ובני נוער ממשפחות הסובלות ממשבר עקב גירושין, משפחות חד-הוריות, משפחות הסובלות מאבטלה ומשפחות עולות.
הגורמים והמצבים האובייקטיביים של  סיכון  בקרב נוער וצעירים הם בדרך כלל  תוצאה של תהליכים המורכבים ממשתני אישיות, משפחה, חברים וסביבה חברתית שבה חיים הילדים ובני הנוער.
      בגיל ההתבגרות עולה חשיבותה של קבוצת השווים, במקרים רבים הקשיים והבעיות בהן נתקל המתבגר לא מגיעים לידי פתרון בבית, מול ההורים, בתא המשפחתי, אלא רק מחריפים ומתעצמים ולכן המתבגר מחפש מקום בו יוכל לקבל תמיכה, הבנה והכלה על ידי פנייה לקבוצת השווים לו שבדרך כלל חווה את אותם הקשיים והבעיות.
"התחברות דיפרנציאלית"- תיאוריה זו מדברת על כך שהתנהגות היא תמיד נלמדת. למידת התנהגויות, בין אם נורמטיביות ובין אם סוטות, מתרחשת תמיד בתוך קבוצה.
במידה וקבוצת השווים הינה קבוצה נורמטיבית המתבגר ילמד התנהגות נורמטיבית אך במידה וערכיה של הקבוצה אינם נורמטיביים ואף סוטים ילמד המתבגר את ההתנהגות הסוטה.
נשירה ממסגרות חינוך פורמליות היא גורם משפיע על אופי ההתמודדות וההתחברות הדיפרנציאלית ).cattarel,1987של המתבגר עם בני נוער עבריינים ( 
 (1990), דיברו על כך שבני נוער בעלי שליטה עצמית נמוכה המתקשיםHirschi & gottfredson 
להסתגל למסגרות השונות נוטים גם להיות אלימים יותר, אימפולסיביים ונוהגים ליטול סיכונים.
סף התסכול שלהם נמוך יחסית והם נוטים להתמודד עם קונפליקטים בדרך של אלימות.
בנוסף, בהעדר פיקוח חברתי הולם, עולה רמת התוקפנות הפיזית של בני הנוער שאינם נמצאים במסגרות חברתיות מקובלות,כלומר נערי חבורות הרחוב. (סלע-שיוביץ,2004).
גומפל (1999), דיבר גם הוא על הקשר בין רמת ועיקביות הפיקוח על הילדים ובני הנוער לבין התנהגות תוקפנית ואלימה, ועל כך שככל שרמת הפיקוח נמוכה יותר כך ההתנהגות התוקפנית והאלימה גבוהה יותר.

     אדלשטיין (2008), טוען שבחבורות הרחוב בני הנוער פוגשים עולם של נורמות וחוקים ברורים, סמכות ברורה, קבלה, שייכות ויכולת השגת סטטוס חברתי אותו איבדו עקב היותם נוער מנותק, לפעמים רכישת הסטטוס נעשית על ידי התנהגות אלימה המבססת את מקומו של היחיד בקבוצה.
בנוסף, הקבוצה משמשת כיחידה חברתית מגנה ותומכת ומחליפה את מקום המשפחה.
     גרוסמן (2004) מציעה מודל המסביר התנהגות של נטילת סיכונים על ידי משתנים משפחתיים ויחסים עם בני הגיל:
אווירה משפחתית:מתייחסת למאפיינים החברתיים הסביבתיים של סוגים שונים של משפחות,
אווירה משפחתית נמצאה קשורה לסגנונות התמודדות של מתבגרים עם בעיות יומיומיות, לדפוסי הסתגלות אישית-נפשית וחברתית.
בקרה הורית: בדרך כלל בקרה הורית נמוכה נקשרת עם התנהגות אנטי-סוציאלית,שבירת נורמות,נטילת סיכונים, דימוי עצמי נמוך והישגים נמוכים בביה"ס.
יחסים עם קבוצת השווים ועם ההורים: עם הכניסה לגיל ההתבגרות נמצאה עליה במתח ביחסי הורה-מתבגר, ברמת הענישה ובתחושת הכוח היחסי מצד ההורה.
במקביל, גוברת חשיבות קבוצת השווים והמתבגרים מתחילים לפתח קשרים חוץ משפחתיים משמעותיים. יחסים קרובים אופטימליים עם קבוצת השווים משמשים כמקור לתמיכה במצבים של מתח כאשר בני הגיל מציעים עזרה, מידע ועצה.
נטילת סיכונים בגיל ההתבגרות:בהשוואה לתקופות חיים אחרות, גיל ההתבגרות מאופיין בפוטנציאל גבוה לחיפוש אחר ריגושים, התנהגויות לא זהירות והתנהגויות סיכון (שימוש בסמים, עבריינות ועוד).
גורמי סיכון שמגבירים את הסבירות לבעיות התנהגות כוללים: העדר סביבה תומכת, קונפליקטים מרובים, חוסר בתמיכה וקבלה, גורמים שמגבירים פגיעות (השגים נמוכים בלימודים והערכה עצמית נמוכה), הזדמנויות רבות יותר למערבות בפעילות בעלת אופי מסוכן (למשל, התחברות לקבוצה אנטי-סוציאלית), ואוריינטציה חזקה כלפי חברים לעומת הורים.

     לסיכום, כאשר נער נתקל בקשיים ותיסכולים שיכולים לנבוע ממאפייני גיל ההתבגרות באופן כללי או מבעיות ספציפיות לנער (בעיות בבית, קשיים בבית הספר על רקע חברתי או לימודי, ביטחון עצמי נמוך, חוסר יכולת להתמודד עם תיסכול וכו') הוא יחפש מקום לפתור את התחושות אותן הוא חווה. במקרים רבים הוא יפנה לקבוצת השווים שלו על מנת לקבל תמיכה. כאמור,  במידה וקבוצת השווים הינה קבוצה שאינה נורמטיבית  ואין עליה פיקוח מתאים הרי שהנער ימצא את עצמו בסיכון להתנהגות שנחשבת לסטייה חברתית, במקרים רבים להפגנת אלימות כדרך לפורקן של תיסכוליו או כהתרסה נגד החברה בה לא הצליח להשתלב.

הפרוייקט הטיפולי:

     הקונג פו הינו כלי טיפולי אותו ניתן להתאים לקשת רחבה של טיפולים ומטופלים.
בהתייחס לעבודה עם נוער מנותק ונוער בסיכון, הפרוייקט אותו אנו מפעילים מאפשר התמודדות עם בעיות המאפיינות בני נוער אלה בדרכים שונות ובהתאם לצרכים של  בני הנוער עצמם.
אלימות היא דרך שבני הנוער מכירים גם כשיטה לפורקן וגם כאמצעי להשגת מטרות.
העבודה דרך הקונג פו כאומנות לחימה מלמדת אותם שליטה עצמית ונותנת להם מקום לגיטימי לפורקן פיזי ונפשי.
     האימונים נערכים בקבוצות קטנות כאשר העבודה בתוך הקבוצה, מעבר לטכניקות עצמן שעובדות על מגוון רחב של מטרות, היא עבודה על בניית הקבוצה, יצירת שפה משותפת, אחידות וסולידריות בין חברי הקבוצה עצמם ובין חברי הקבוצה לבין המדריך.
הקבוצה נותנת למטופל תחושת שייכות, כבוד הדדי ומטרה משותפת. מכאן שלכל חבר בקבוצה יש את האפשרות להשגת סטטוס, אך להבדיל מהסטטוס אותו הוא משיג בחבורת הרחוב, במקרה הזה הסטטוס והמעמד הם חיוביים.
הפרוייקט מדגיש גם טיפול ועבודה של התמודדות עם בעיות אותן חווה המטופל  ורגשות שעולים בו וגם, באותה מידה של חשיבות, עבודה הישגית בתוך הקבוצה ומחוצה לה. העבודה ההישגית נותנת גם מעמד בקבוצה וגם תחושה של מטרה ודרך ללמידת התמודדות בריאה ונורמטיבית עם מצבים הישגיים שונים ורבים בהם אנו נתקלים במהלך חיינו.
בהרבה מהקבוצות נוצרים קשרים חברתיים שהם מעבר לקבוצת האימון עצמה, זאת אומרת שניתנת אלטרנטיבה לקבוצת שווים שונה מזאת שבה הם חברים עכשיו. 
     בתוך האימונים יש הצבת גבולות מאוד ברורה, הסטינג של האימון הוא קבוע וידוע מראש והמטופל חייב לפעול לפיו.
עמית (2009) מדבר על שלושה כללים חשובים בהצבת גבולות כחלק מפתרון לבעיית אלימות בקרב בני נוער: 1. חוקים ברורים, 2. תגובה מיידית לפריצת גבולות, 3. עקביות באכיפה.
המדריך משמש כדמות סמכותית,זאת יכולה להיות נקודה בעייתית מאחר ובני הנוער חוו בעבר אכזבה ותסכול מדמויות סמכותיות בחברה הנורמטיבית (מורים, הורים), יהיה להם קשה לקבל סמכות. עם זאת הם כן מחפשים וצריכים את דמות המבוגר הסמכותי שיהיה מסוגל מצד אחד לכוון ולהציב גבולות וכללים ברורים אך מצד שני גם לקבל אותם ולעזור להם להתמודד עם הקשיים והבעיות אותם הם חווים ולא לוותר עליהם, אנחנו מציעים בדיוק את הקשר הזה.
     גומפל (1999), טוען שהסיבות והתוצאות של כל התנהגות הן פונקציה של הסביבה שבה היא מתרחשת, על פי תפיסה זאת יש לאמץ גישה רחבה שאינה מתמקדת רק בהתנהגות עצמה אלא מתייחסת להקשר בה היא מתרחשת. הבנה ויכולת לשנות את ההקשר הם הצעד הראשון בהתמודדות יעילה עם אלימות.
הטיפול הוא בחלקו טיפול סביבתי אשר מאפשר למטופל להבין דפוסים חברתיים שונים ולהתמודד עם רגשות שונים שהסביבה מעוררת אצלו.  המטרה בטיפול זה היא למידה של התמודדות עם הרגש המופשט בהקשרים חברתיים שונים בהם נתקל  המטופל ומציאת פתרונות המתאימים לו.

נקודת המבט האישית שלי: בעבר עבדתי בחינוך המיוחד בתפקיד סייעת בכיתה של ילדים אשר הוגדרו כסובלים מהפרעות נפשיות קשות והפרעות התנהגות.
הילדים הגיעו מרקע סוציו-אקונומי נמוך, משפחות פתולוגיות עם רקע של מחלות נפשיות, חלקם סבלו מהזנחה, חוסר יכולת של ההורים לספק את צרכיהם ואף אלימות.
לצערי המסגרת עליה היו שייכים לא נתנה מענה טיפולי רלוונטי לבעיות האלימות שהיו חלק מההתנהלות היומיומית של הכיתה, והילדים סבלו מדחייה על ידי שאר ילדי בית הספר (בית ספר רגיל שאינו שייך לחינוך המיוחד) בעיקר בגלל פחד שנוצר בגלל מקרי האלימות הרבים.
במהלך עבודתי עם הילדים שמתי לב לכך שהצורך הכי גדול , ברור ומיידי של רוב הילדים היה בהצבת גבולות ברורים (דבר שהיה חסר להם בבית ובמסגרות אחרות שבהן היו בעבר), לצד הגבולות היה להם צורך עצום בהבנה, אהבה והכלה שגם היא לא הייתה מנת חלקם בעבר.
מענה אידיאלי לילדים אלו היה יכול להיות הקונג פו הטיפולי מאחר וכמו שצויין קודם הוא נותן מענה למספר רב של בעיות: מאפשר מקום לגיטימי לפורקן פיזי של האלימות תוך כדי למידת איפוק ויכולות שליטה, טיפול סביבתי והכחדת אלימות לא לגיטימית, סולידריות קבוצתית ותחושת שייכות לקבוצה, מקום בו הם יכולים למצוא תמיכה ועזרה ועוד.
     כאשר התחלתי לעבוד בביה"ס לחינוך מיוחד "פסגת אמיר" בקציר הבנתי כמה הילדים יכולים להפיק תועלת מהפרוייקט. התחלנו לעבוד בביה"ס בשנתו הראשונה, בית הספר לא היה לגמרי מאורגן וכללי ההתנהגות והחוקים לא היו ברורים.
בהתחלה היה לילדים (שרובם ילדי פנימיות) קשה להבין מה אנחנו עושים ולעשות את ההפרדה בין האלימות האסורה בבית הספר לבין הלגיטימיות של הקונג פו כאומנות לחימה בתוך מסגרת ושעות בית ספר. במהלך השנה הדברים השתנו, נוצרו קשרים בינינו לבין הילדים (הם באים בהפסקות  ולפעמים תוך כדי משבר שנגרם בשיעור אחר ומחפשים אוזן קשבת ותמיכה), כל ילד השיג לעצמו מעמד בקבוצה דרך הפן ההישגי של העבודה (כל אחד יודע מה נקודות החוזק שלו ומה הם הצדדים החזקים של  שאר חברי הקבוצה), יש לפעמים תחושה שהם באים לאימון מתוך מקום של אתנחתא במהלך היום שלהם (שיכול להיות לא פשוט ואף מורכב) מתוך ידיעה שהם באים למקום בו הדברים ברורים ולא מבלבלים, מקום שדורשים מהם הרבה אבל הם גם מקבלים ממנו בחזרה.

ביבליוגרפיה

www.elem.org.il/lm/articleאדלשטיין, א'.(2008).                   

 בן ברוך, ס'. (2006)."עבריינות נוער:מציאות ודרכי ההתמודדות במשטרת ישראל"
     www.police.gov.il 

גומפל,ת'.(1999)."הרהורים על אלימות בית סיפרית". http://pluto.mscc.huji.ac.il/~msgumpel/main.htm

גרוסמן,ר.(2004).נטילת סיכונים והסתגלות לימודית בקרב מתבגרים עולים מחבר העמים: הקשר
בין אווירה משפחתית, בקרה הורית ואיכות היחסים עם ההורים ועם בני הגיל. אוניברסיטת
חיפה.

להב, ח'.(2000)."נוער בסיכון-התופעה בפרספקטיבה". מינהל חברה ונוער-מאגר ארצי.
http://noar.education.gov.il

מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור. (2000) ;" הטיפול בבני-נוער בסכנת נשירה, התנתקות ועבריינות." דו"ח שנתי 51 ב לשנת 2000 ולחשבונות הכספים שנת 1999.

סלע-שיוביץ, ר'.(2004)."התנהגות  תוקפנית בקרב מתבגרים: קשר המגדר, הגיל וההשתייכות למסגרת חינוכית". משטרה וחברה. 8, 75-93.

עמית, ח'.(2009)." מנהיגות חינוכית למניעת אלימות".
http://hadarmorim.co.il
 
Cattarel , J. S; (1987); "On the Social Costs of Dropping Out of School."                    HighSchoolJ. 71: 19-30.

Gottferdson,M.R, Hirschi.T/(1999):”A General Theory of crime”. Stanford ,CA: Stanford university press.