בקטע הבא ננסה להסביר במעט את אופי העבודה הטיפולית שלנו:

קשה להסביר במאמר קצר את אופי הטיפולים בהם אנו עוסקים. הטיפול באומנויות לחימה מאפר לגשת לקהל רחב מאוד של מטופלים בעלי צרכים שונים ובעלי יכולות אחרות להתחבר למתודה הטיפולית, כאשר במקרה שלנו היא אומנויות הלחימה.

בקטע הבא ננסה להעביר דוגמא למבנה אימון סביבתי- האימון הסביבתי נועד לאפשר לנו להבין דפוסי שונים של החברה הסובבת אותנו ולהתמודד מול דמויות שונות ברמה המופשטת ועם רגשות שונים אותם הסביבה תעורר אצלנו.
האימון הוא אימון מעורר, מתעסק במודעות לסביבה. המטופל רואה את עצמו במצבים שונים אותם הוא חווה ביום יום ומול אנשים שונים איתם הוא באינטראקציה – דבר זה עוזר לו לראות ולהבין דפוסים חברתיים בצורה  טובה יותר ודרכי התמודדות שלו במצבים חברתיים שונים.
אצל ילדים התהליך הוא הרבה יותר ארוך ויכול להמשך על פני חודשים, כל דמות מוצגת בנפרד ומטופלת בנפרד בהתאם לצורכי הילד.

דוגמא לאימון טיפולי סבבתי
שיעור 1:
• תחילת האימון – מתיחות: לא יוצרים קשר עין, נותנים למטופל להתמודד לבד עם הקושי אותו הוא חווה.
• תבניות קצרות – המטופל בוחר תבנית ומתחילים עם ויזואליזציה של התבנית.
• תבנית כתלמיד – מאחורי המורה.
• תבנית כמורה – מול כיתה רגילה / מול כיתה בעייתית.
• תבנית מול דמות שופטת.
• תבנית מול דמות אוהבת.
• תבנית מול דמות מזלזלת.
• בעיטות לכרית ( פינג פונג ) – פריקה אחרי העבודה על התבנית הקצרה, שיחה על התחושות שהדמויות עוררו במטופל.
• 4 דמויות – נותנים למטופל לבחור אדם שאותו הוא צריך, אדם שתומך בו, אדם שהמטופל דואג לו ואדם ששווה לו ( צורך, תמיכה, דאגה ושוויון ).
              כותבים את השמות על פתקים ומסדרים מסביב למטופל כך האדם שקשור לצורך-        
              מקדימה, האדם שתומך-מאחור, האדם שמעורר דאגה-בצד הלא דומיננטי של                                 
              המטופל והאדם השווה בצד הדומיננטי של המטופל.
 המטופל מציג את התבנית הקצרה אותה בחר בתחילת הטיפול לכל דמות בנפרד.

מבנה כללי של תהליך טיפולי באימון  לדוגמא:

דיבור והעלאת הכאן ועכשיו------>הפניי לדמויות מהחיים------->עבודה מול הדמות ובחינת הרגש המתעורר------->עבודה מול האסוציאציה הרגשית ומעבר מהמוחשי למופשט------------>עבודה על טכניקה קבועה כאשר מקיימים דיון על החלפת הדמות או ההתיחסות לרגש בנסיון לשמר ולהכיל את חווית הרגש המופשט.

  
במידה ויש קושי במופשט מתחילים ממשהו שהוא הרבה יותר מוחשי כמו דמות ספציפית שקשורה לרגש ספציפי, לדוגמא:

אבא שמעורר תחושה של כעס –  הכעס נובע מכך שהוא לא תומך - הכעס גורם לחולשה – העבודה תהיה על תחושה של חוזק.
העבודה יכולה להיות על כריות והיא יכולה להיות עבודה על תבניות, למשל, שאולין חואן שהיא תבנית שמזוהה עם כוח.
במידה והמטופל אמר שהכעס לא גורם לו לתחושה של חולשה אלא להפך לתחושה של חוזק ("עצבים")  העבודה תהיה קודם כל על פורקן של הכעס ורק אחר כך יהיה המשך לכיוון פיתרון כלשהו לתחושות ולרגשות שהדמות מעוררת.

 המטרה הסופית היא להתמודד עם הכעס (או כל רגש אחר) באופן מופשט כך שבכל פעם שהמטופל נתקל בסיטואציה שמעוררת את הרגשות האלו הוא ידע איך להגיע לפתרון שלהן, אבל חשוב לזכור שאצל ילדים תהיה הרבה פעמים חזרה אל המוחשי לפני שהם יוכלו לעבור לרמה המופשטת ובנוסף, אם נחזור לדוגמא של הכעס, יכול מאוד להיות שהאבא, לא יעורר את אותן התחושות והרגשות בכל פגישה טיפולית. גם בגלל שכבר עבדנו על חלק מהרגשות וגם בגלל שבין פגישה לפגישה החוויות בקשר בין המטופל לדמות עלולות לשנות את הרגשות אותן חווה המטופל.

מאחר והטיפול הוא "בכאן ועכשיו" של המטופל, הדברים יכולים  להשתנות בין הפגישות הטיפוליות ואנחנו צריכים להיות מודעים לכך ולהתאים את עצמנו ואת הטיפול.
* חשוב  להבין שהמחשבה או התפיסה המופשטת אמורה ליצור ידיעה שקיים בי אותו רגש של
כעס, עלבון, או אפילו רגש חיובי כמו שמחה. אני כ"האדם הבריא" אמור להיות מסוגל להבין את הרגש ללא תלות בדמות או הסיטואציה בה הוא התעורר ולהיות מסוגל להכיל את הסיטואציה  מתוך ידיעה שאותו רגש כבר נחווה אצלי ועובד והוא רק חלק קטן ממערך התחושות והרגשות שלי. ברגע שאני אכיר בכך שיש בי מגוון רגשות ובסיטואציה  מסוימת אני לא נחווה כ"הרגש עצמו" (כשאני כועס אני לא כולי כעס אלא חלק בי כועס ומתוך ההבנה הזאת אני יודע שיש מוצא מתוך הכעס ומכך להבין שזה בסדר להיות כועס ולבטא). ההבנה של מכלול הרגשות תבוא רק לאחר הכרה ברגש בדמותו המופשטת הנפרדת מהדמות שעוררה אותו.
דוגמא: תלמיד מגיע כשסיבת הפניה שלו היא פחד מבית ספר, אחרי הכרות עם התלמיד רואים שהוא אינו מצליח לבטא רגשות אחרים שהם לא פחד או חרדה ומכך לא מצליח להיכנס למצב טוב, נכון של למידה. במקרה הזה דרך ההתמודדות תהיה הפשטה של הפחד לסיטואציית הכניסה לבית הספר נעבוד על טכניקה פשוטה וקבועה תוך דמיון מודרך של מעבר או כניסה מהחוץ אל המקום המאיים בהמשך נתייחס למקום המאיים או יותר נכון לאיום כדמות המרכזית ונתחיל עבודה עם עוגנים פיזיים (עוגן פיזי בשיטה שלנו הוא תרגיל, טכניקה, תבנית, צורת עבודה-הפלות,עבודה על כריות, בה החניך מרגיש בטוח ומרוצה מרמת התפקוד שלו). ותחושה של הוכחה עצמית מול האיום. בהמשך ניתן יהיה להעניק לאיום צורה ודמות ואותה להכניס כשותף לאימונים כאשר דמותו משתנית (דמות של תלמיד, דמות של מתחרה, דמות של שופט).

העבודה הטיפולית היא לא פשוטה ואינה יכולה לעבור ללא הדרכה צמודה ועבודה מול קבוצת דיון הרואה צדדים אחרים ואובייקטיבים  יותר מהמאמן הישיר. החומר המובא לדוגמא הינו טעימה קטנה בלבד של היכולת והתבונות הטיפוליות העמוקות המועברות בבית ספרנו LOHAN ATEMI.